אופיה היהודי של מדינת ישראל

 אחרוג ממנהגי ואפרסם כאן, בבלוג את השקפתי לגבי האופן שבו צריך לבוא לידי ביטוי אופיה היהודי של מדינת ישראל.

בעקבות ויכוח עם חבר יקר שטען בעד עזיבתה של ח"כ סילמן את הממשלה (שיביא כפי הנראה להמשך האי יציבות הפוליטי בארץ) עלתה השאלה- כיצד צריך לבוא לידי ביטוי אופיה היהודי של מדינת ישראל. זו השקפתי:

ייעודה של מדינת ישראל

חזון הקמת המדינה היהודית היה להוות בית לבני העם היהודי. ההגדרה אינה מתייסת לשומרי מצוות בלבד, היא אינה מתייחסת למי שנמנה על זרם מסויים בתוך היהדות ולא למי שיש לו הרהורי כפירה. 

הצורך בהגדרה רחבה כל כך נבע מכמעט אלפיים שנות רדיפה שמניעיה היו דתיים- גזעניים (תלוי בתקופה) כאשר המכנה המשותף היו יהודים באשר הם יהודים. 

תפקידה של מדינת ישראל הנו להוות עיר מקלט, בית אמיתי בו יוכלו היהודים לנהל את ענייניהם ולחיות את חייהם ללא חשש מאפליה- במקרה הטוב, או רדיפה במקרה הרע. 

מיהו יהודי ?

ההגדרה המקובלת מבחינה דתית היא שמי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי על פי ההלכה. ההגדרה הזו מקובלת עליי (הגם שבשלושים השנים האחרונות הגיעו לארץ על הטיקט היהודי הרבה מאוד אנשים שאינם עונמים להגדרה זאת). 

לצורך העניין אין רמות שונות של יהודי- כל מי שאמו יהודיה יקבל את כל הזכויות שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה ויהיה בכפוף לכל החובות.

נקודת הפתיחה

נניח שאנו צריכים להתחיל להגדיר את מערכת החקיקה של מדינת ישראל. נקודת הפתיחה, כפי שאני רואה אותה, נגזרת מגישת מסך הבערות של רולס, והיא שאין אנו יודעים היכן אנו מוצבים בתוך המרקם החברתי- האם אנו חכמים או טפשים, מוכשרים או לא, דתיים, חילוניים או אפיקורסים, שמרנים או ליבראלים. קיימת אפס ידיעה על ה"אני".

מתוך נקודת הפתיחה הזאת נצא לבחון את החקיקה: אני יוצא מנקודת הנחה שאין חוקים, ושהחוקים המתקבלים צריכים להתקבל, כאמור, מתוך מסך הבערות. אני בוחר להתעלם ממכלול החוקים שאינם רלבנטים לאופיה היהודי של מדינת ישראל ומתייחס לאלה בלבד שבאים לעגן את ההגדרה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

מצב הפתיחה הוא שאין חוקים. אני חושב שהחוק הראשון שיוסכם על המחוקק היושב מאחורי אותו מסך בערות דמיוני הוא חוק השבות. הסיבה לכך היא שחוק זה מעגן אתת ההצדקה לקיומה של מדינת ישראל (כן, כן- יש פה טיעון מעגלי. מודע לזה) והוא מהווה עוגן ביטחוני להמשך קיומם של העם היהודי ושל היהודים.

כמובן שתיתכן הסכמה על סממנים יהודיים למדינת ישראל, כאשר סממנים אלה יכולים להיות הדגל, ההמנון וסמלי מדינה נוספים.

יום השבת כיום חופש ? אני יוצא מנקודת הנחה שיש הסכמה כללית בצורך בקיומו של יום חופשי (כאן אין קשר למדינת היהודית). הידיעה שיש לבחור יום כלשהו ככזה באופן פורמאלי "סוגרת" על יום שבת כיום הנבחר. האם בכפייה ? ממש לא. אם ייתכן ואני אתאיסט או חילוני או ליבראל יש לי את כל הסיבות להתנגד בחריפות שיכפו עליי את היום החופשי, ולכן ההתייחסות לבחירת יום שבת כיום חופשי היא אך ורק ביחס לאלה העובדים במגזר הראשון- זה הציבורי.

תחבורה ציבורית המופעלת כחלק מחברה ממשלתית הייתי אומר שתדחה. תחבורה ציבורית המופעלת כחלק מחברה עסקית פרטית ? אין שום בעיה.

כאן אוכל להתייחס לעוד כל מני היבטים, אבל אני בוחר להתייחס לעניין החמץ בפסח במרחב הכללי:

אם אנו חוזרים למצב בו אין אנו יודעים אם אנו חרדים או חילוניים, האינטרס שלי, כפרט במדינה הוא לקבל על עצמי מינימום מגבלות. החדירה למה מותר או אסור לאכול הוא ניסיון בוטה של אלה היודעים טוב מאוד היכן הם נמצאים במרקם החברתי לכפות את דעתם על האחר באמצעות מנגנוני המדינה. חקיקה שכזו פותחת פתח להתערבות עמוקה יותר, והדבר בהחלט יכול להתגלות כחרב פיפיות. אם לפרופיל אחד מותר לחוקק חוקים שדורסים את זכויותיו של האחר- אל לו להתפלא אם האחר יפעל באותו המטבע.

ישנן סוגיות שיש לחתור לפתרונן  שלא במסגרת חקיקה אלא באמצעות חינוך. מדובר כאן בהבדל תהומי שיש בכוחו להוביל לפיתרון בדרכים שמיצרות הרבה פחות מתיחות חברתית.